אלדן תחבורה בע"מ נ' נווה ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים שהוגשו לאחר הישיבה המקדמית הראשונה שנערכה בפניי ביום 27.1.14 (במעמד ב"כ הצדדים בלבד), ובשים לב לתוכן ההחלטה שניתנה באותה ישיבה, אני מחליט כך:

נראה כי שני הצדדים שחררו עצמם מן החובה לקיים אחר הוראות החלטותיי בתיק זה: התובעת – הגישה השלמת חוזה השכרה, כשהוא מושחר בחלקים רבים שלו בנימוק שההשחרה באה להגן על סודות מסחריים, בניגוד לכאורי להחלטתי המפורטת מיום 21.1.14 שבה הכרעתי בגורל המסמך הדרוש גילוי ע"י התובעת ובסוג הנתונים שמותרת השחרתם (סכומים רלוונטיים), החלטה עליה חזרתי למעשה גם בהחלטתי בתום ישיבת 27.1.14; ואילו הנתבעות – לא הגישו עד עתה תגובתן על הפסיקה אותה הגישה התובעת בשאלה המשפטית העקרונית שעל הפרק, הגם שהנתבעות ביקשו (לאחר חלוף המועד שבו היה עליהן להגיש זאת) לקבל ארכה להגיש זאת, בקשה שטרם הוכרעה.

שני הצדדים גם יחד מעלים טענות ניציות האחד כלפי השני ואף מבקשים פסיקת הוצאות לדוגמא, והנתבעות אף מבקשות לנקוט בסנקציות עפ"י פקודת בזיון ביהמ"ש.

בנסיבות מיוחדות אלו וגם במטרה לצנן את הרוחות בין הצדדים, תוך שאיפה לברר מחלוקת עניינית שעל הפרק ולהתרחק מענייניים צדדיים, אני קובע כך:

במידת הצורך וככל שהדבר ייוותר רלוונטי גם בהמשך, תידרש התובעת (באמצעות גורם מוסמך מטעמה שיצהיר וייחקר על הדברים) להסביר מדוע לא קיימה אחר הוראות החלטותיי, וכן להציג (תחילה לעיני בלבד) את חוזה ההשכרה במלואו (ללא כל השחרה), כדי שאחליט אם ההשחרה מוצדקת עניינית-משפטית, מעבר לחובה הפורמאלית של התובעת לקיים אחר החלטותיי כלשונן.

הנתבעות יגישו בתוך 7 ימים תגובתן ועמדתן לגבי הפסיקה אותה צירפה התובעת, כאשר יוזכר שעל פניו המחלוקת בתיק הינה משפטית בעיקרה, ונוגעת לשאלה המשפטית העקרונית האם על התובעת (בהנחה שעפ"י הדין יש לראות אותה כמבטחת ולהחיל עליה את המניעות שהייתה חלה על מבטחת רגילה עפ"י פוליסת הביטוח התקנית) חלה מניעות מלהגיש תביעה זו כנגד הנתבעת 1 (כנהגת הרכב המזיק), בשל היותה של הנתבעת 1 אשת הנהג/המשתמש ברכב התובעת הניזוק, בשים לב לטענת הנתבעות לפיה על חברת ביטוח בישראל חלה מניעות עקרונית כזו עפ"י תנאי הפוליסה התקנית.

בהקשר זה יצוין כי עיינתי בחוזה המסרת אותה הגישה (מושחר בחלקו) התובעת ביום 12.2.14, כאשר, על פניו, לפי מכלול תנאיו (בעיקר סעיפים 7.3 עד 7.5 בעמוד 5) כוונת הצדדים הייתה להעניק (בעצמה ועל אחריותה) לחברה שוכרת הרכב מעין ביטוח מקיף עפ"י תנאיי הפוליסה התקנית, למרות שלא קיים ביטוח פורמאלי. לפיכך, וככל שמסקנה אפשרית זו מקובלת על הצדדים, נראה שהדבר מייתר את הצורך בחשיפת החלקים המושחרים בחוזה, וביכולת הצדדים להסכים דיונית (לצורכי תיק זה והמחלוקת בו) כי המניעות העקרונית שנקבעה בפוליסה התקנית (ובפסיקה שפירשה אותה) לגבי הסיטואציה הייחודית הנ"ל – ככל שאכן נקבעה כזו (והגבר שנוי במחלוקת בין הצדדים) – תחול גם על התובעת.

ראיתי כי ב"כ הנתבעות צירף כנספח לבקשתו מיום 19.2.14 יפוי כוח בכתב מיום 13.2.14 מאת הנתבע 1, כך שמעתה ואילך אני יוצא מהנחה שהנתבעת 1 מודעת ומסכימה לכל הטענות והבקשות שמוגשות גם בשמה.

בנסיבות ולאור דבריי הנ"ל, מתבקשים ב"כ הצדדים להודיע בתוך 7 ימים, האם הם סבורים שיש לשמוע ראיות בתיק, או שדי בהכרעה עפ"י התשתית הקיימת (ואולי גם עפ"י ההסכמה הדיונית האפשרית הנ"ל, ככל שתושג) ועפ"י טענות הצדדים בכתב.

המזכירות תשלח, בפקס +בדואר רשום, החלטתי זו לכל הצדדים בתיק.

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.